יואב הדר
בן לשושנה ופליכס.
נשוי לחיה.
אב לעדו, עדית , ענת וענר וסב לדניאל, אורי, נעם, עמרי ונטע .
נולד בד' תשרי תש"ז, 29.09.1946.
גר בקרית ים ויובלים.
שירת בשייטת 7.
נפטר לאחר מאבק במחלת ה"לימפומה"  בכ' באדר א תשס"ה, 01.03.2005.
היה בן חמישים ושמונה במותו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במשגב.
יואב הדר לבית אדלר, בנם של פליכס ושושנה ז"ל, אח ליהודית (דיתה), בעל לחיה (לבית קופל), אב לעדו, עדית (קמרט), ענת (איציק) וענר, סב לדניאל ואורי (קמרט) ולנעם, עמרי ונטע (הדר).
יואב נולד ב-29.09.1946 בעפולה ושנותיו הראשונות עברו עליו בסג'רה. בהגיעו לביה"ס היסודי עברו הוריו לקרית ים, שם התגורר עד המעבר ליובלים.
יואב התגייס לצה"ל באוגוסט 1964, ושרת בגאווה רבה ובמסירות 23 שנים בשייטת 7, היא שייטת הצוללות, בתפקידים שונים, החל ממכונאי בצוללת ועד לרס"ר השייטת.
יואב החל שרותו בצוללות הראשונות של חיל הים, "רהב" ו"תנין", שהיו צוללות קטנות מדגם S. כאשר חיל הים רכש באנגליה את הצוללות הגדולות מדגם T, "לוויתן", "דקר" ו"דולפין", היה יואב חלק מצוות ה"לוויתן" שהגיע לארץ יום לאחר תום מלחמת ששת הימים. לאחר מספר חודשים יצא שוב לאנגליה וחבר לצוות שהביא את הצוללת "דולפין". ה"דולפין" שיצאה מאנגליה כשבוע לאחר ה"דקר" הוסטה מדרכה הביתה כדי להשתתף בחיפושים אחר ה"דקר" שאבדה במצולות, ועימה חבריו הרבים למחזור הגיוס. הגעת הצוללת "דולפין" לחיפה עוררה גל שמועות בארץ והותירה את אנשי צוות ה"דולפין", ויואב ביניהם, עם תחושות ומועקות קשות שליוו אותם כל השרות.
השרות בצוללות היה תובעני וקשה, אך יואב אהב אותו ולא וויתר על אף יציאה לים או לפעילות. המסירות שלו לכלי ולצוות היתה מוחלטת ועל מרבית הפעולות הוטל איפול כבד. בתקופה שלא היו צוללות פעילות, שרת יואב על ספינות הדבור, שהיו פלגה במסגרת שייטת הצוללות. במסגרת הפלגותיו בדבורים היה הראשון שהטביע סירת מחבלים שניסתה לנחות בחופי הארץ.
כחלק מהשרות היה יואב מדריך ומפקד בקורסי צוללן, והכשיר מספר דורות של צוללנים, שהעריצו אותו ואהבו לשרת תחתיו בתום הקורס. במסגרת הקורסים הללו התאמנו החניכים ומפקדיהם שעות וימים בנחל הקישון, בשחייה וטבילה.
יואב, שלא עבר קורס חובלים, סרב בתוקף לכל הצעות מפקדיו לצאת לקורס קצינים, מאחר שחשש שלא יוכל לחזור לפעילות בים כקצין ימי כי לא היה חובל. הפעילות הימית היתה חשובה בעיניו מהדרגה שנשא.
בעקבות קשרי עבודה אישיים עם הצי השישי, הוענקה ליואב דרגת כבוד של הצי האמריקאי בטקס מרשים שנערך על סיפון נושאת המטוסים "איזנהאור".
יואב ידע לשלב דרישות גבוהות ביותר של משמעת, סדר ויושר אישי, עם מסירות ונאמנות, ותמיד בחיוך ובאנושיות, והיה מוערך מאד על ידי כל מפקדיו ואהוב מאד על פקודיו.
יואב השתחרר משרות הקבע בשנת 1986 בדרגת רס"ב.
באוגוסט 1969 הקים משפחה עם חיה לבית קופל, חברתו מזה חמש שנים, ואת ביתם בנו בקרית ים, שם נולדו ילדיהם הראשונים, עדו (1971) ועדית (1973).
ב-2 באוגוסט 1982 עלתה המשפחה ליובלים, והייתה הראשונה שהתישבה במקום. האושר היה רב ויואב אהב מאד את החיים בישוב החדש, ועל אף שרותו בקבע, תמיד מצא זמן להתנדב לפעולות הרבות שנדרשו בשנים הראשונות. משהוקם "המתמיד" במסגרת המועצה האזורית "משגב", מיד התנדב לפעילות ולא וויתר עליה בשום מצב ובשום עת.
יואב החל לתכנן את פרישתו מצה"ל, ובמקביל נולדו גם ענת (1984) וענר (1987).
בחייו כאזרח עבד במספר מקומות, עד אשר הגיע לתפקידו כמנהל מחלקת האחזקה במועצה האזורית "משגב". במסגרת עבודתו זו, הסתובב בין ישובי המועצה השונים, ותרם רבות לפיתוח ולקידום הישובים. ראה בעבודתו זו משימה לאומית, והייתה חשובה בעיניו לפחות כמו שרותו בצבא.
באוגוסט 2003 אובחנה אצל יואב מחלת ה"לימפומה" - סרטן הלימפה – שחלה בה עקב שרותו הצבאי, ובעיקר מהשהייה הממושכת במסגרת האימונים ב"קישון".
יואב נלחם במחלתו בעוז, לא וויתר על כל טיפול שהוצע לו, ולא נחלש ברוחו ובאופטימיות הבלתי-נדלית שלו. בשלוותו ובחיוכו הקבוע שיכנע את בני משפחתו וחבריו הרבים שהקיפוהו בכל עת באהבה רבה שינצח בקרב הגדול על חייו.
הייתה זו שנה של עליות ומורדות קשים, ולא היה מנוס מלחפש תורם למח-עצם, בתקווה שהמחלה תובס. השמחה והחשש היו גדולים משנמצאה תורמת מתאימה, ובנובמבר 2004 יואב אושפז להשתלת מח-עצם.
לאחר שלושה חדשי אשפוז רצופים בבידוד, לאחר ימים של תקווה ושעות של כאב – נכנעה רוחו האיתנה לגוף הפגוע.
יואב הוכרז כחלל צה"ל שנפל באחד במרץ 2005.