אמנון גברט
בן למיכל ורפי.
אח לנדב, נועה ועודד.
נולד בכ' בסיוון תשמ"ה, 09.06.1985.
גר ביובלים.
שירת בחטיבת הנח"ל.
נפטר עקב שירותו הצבאי בכ"ה באדר תשס"ו, 25.03.2006.
היה בן עשרים במותו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במשגב.
אמנון גדל ביובלים מיומו הראשון ועד מותו. הוא נולד ביום א', 9.6.1985, בן למיכל ורפי, אח לנדב (שמבוגר ממנו ב-8 שנים) ונועה (שמבוגרת ממנו ב-5 שנים). בניגוד לשאר בני משפחתנו, אמנון היה בעל שיער בהיר ועיניים כחולות.


כשהיה אמנון בן 6 נולד לו אח, עודד.


מאז ומעולם היה אמנון הילד השקט שלנו. הוא היה משחק במשהו, מתרכז מאוד, ובמשך זמן רב אפשר היה לחשוב שאין איש בבית. הוא היה מסיע מכוניות קטנות על דופן שולחן, ארון או מעקה, במשך שעות. בשקט ובריכוז רב. כשלא היו בידיו מכוניות, השתמש בקוביות, או כל חפץ אחר – אפילו אבנים.


אמנון אהב מאוד לשחק ב"לגו" והיו לו המון חלקים. כשהיה מקבל "לגו" חדש, היה תחילה מרכיב את הדגם בדיוק, ללא כל שינוי קל שבקלים, לפי חוברת ההוראות. רק לאחר מספר הרכבות כאלה הרשה לעצמו ליצור דברים חדשים, שלא לפי התוכנית הכתובה. הוא אהב מאוד להתבונן בדפי הדוגמאות, והיה מסוגל לשבת שעות וללגום אותם בשקיקה. היה כבר מצב בו העדיף אמנון להסתכל בחוברות במקום לבנות ממש...


בגיל 9 התחיל אמנון ללמוד נגינה על פסנתר. תחילה אצל המורה מרים שבאה ללמד אצלנו בבית, ולאחר שנה אצל ולה מיילר. כאשר התפנה מקום אצל איתן ורדי עבר ללמוד אצלו. בסך הכול למד 5 שנים. אחר כך ניגן בחלילית.


אמנון היה בחוגי סיירות של הקק"ל מכתה ה', והדריך מאז כיתה י', לאחר שעבר קורס מד"צים שנערך בחופש הגדול. בתחילה הייתה לו ההדרכה קשה, מה עוד שהיו לו ילדים לא קלים בקבוצה. אך במקום לוותר לו, הוצמד אליו מדריך בוגר, וזה עזר לו. בהמשך קיבל אמנון בטחון, ויחד עם אמיר דלומי מעצמון וזיו רוזנברג מרקפת הדריך מספר קבוצות, ונחשב ע"י חבריו למדריך יסודי ואחראי ששימש דוגמא לאחרים.


בכתה ז' היה המורה של אמנון איציק אדלר. אמנון וחבריו שכנעו אותו לעבוד יותר עם המחשב, וגם להשתמש בתוכנת ICQ על מנת לתקשר איתם גם לאחר שעות הלימודים.


בכתה ח' התחיל אמנון ללכת פעם בשבוע לשיעורי העשרה במכללת אורט בראודה שבכרמיאל. הוא למד שם חשיבה מתמטית ופיסיקה. בכיתה י"א הוא השתתף באולימפיאדה בפיסיקה, ועבר בהצלחה שני שלבים. למחנה ההכנה לקראת השלב הסופי הוא לא יצא, כי העדיף לנסוע עם המשפחה לטיול שורשים בבלגיה.


אמנון השתתף בקבוצת לימוד "היסטוריה אחרת", בה למדו היסטוריה בדרך חוויתית. אחד הפרויקטים אותם הכינה קבוצתו, היה שחזור של צילום מן העבר. הם שיחזרו צילום של קבוצת חלוצים מתחילת המאה היושבת בשדה. אמנון לא הסתפק בתוצאה המוצלחת שיצאה להם, אלא הוסיף מכישוריו כאשף מחשבים. בעזרת תוכנת עיבוד תמונה, הוא מחק פריטים מיותרים (חוט חשמל, שעון יד ונעלי התעמלות), ונתן לכל הצילום גוון חום ישן.


כששאלו את אמנון מה שלומו, היה נוהג לענות "הכול טוב" או "הכול מצוין", ולפעמים – "הכול סבבה".


בארבע השנים האחרונות של בית-הספר הייתה המחנכת של אמנון עדי אביב. היה ביניהם קשר טוב מאוד, למרות שעדי לא לימדה ישירות את אמנון (היא מורה לביולוגיה).


לקראת כתה י' בחר אמנון להרחיב במקצועות הפיסיקה והאלקטרוניקה, בנוסף על מתמטיקה ואנגלית. הוא למד אצל המורה דוד ערב, אותו נהג לחקות. מסתבר שדוד חיבב מאוד את אמנון והעריך את ידיעותיו. בכתה י"א הוא עמד בראש קבוצה של חבריו מיובלים שהשתתפה בפרויקט "רובונר". המטרה לבנות רובוט שמסוגל לנוע בתוך מבוך פשוט, למצוא נר דולק, לכבותו ולחזור לנקודת ההתחלה. בתחרות הארצית שנערכה בבאר-שבע זכתה הקבוצה של אמנון במקום הראשון באופן מפתיע. הם טענו שהיה להם הרבה יותר מזל משכל. בעקבות הזכייה נסעו עם המורה חיים דרייבין לארצות-הברית שם נערכה התחרות העולמית. הם זכו במקום ה-11.


בכתה י' אירגן אמנון לו ולחבריו מספר טיולים. בחופשת פורים שכרו את שרותיו של איברהים, נהג המונית מעראבה, ונסעו לשדה-בוקר, שם ערכו טיול בן שלושה ימים שכלל טיפוס על חוד עקב. אנחנו סמכנו על אמנון למרות שבמקום היו כבר תאונות, אך ידענו שאמנון אחראי ורציני. טיול אחר היה "מים לים". ביום החם ביותר של השנה, ערב חג השבועות, הם יצאו. ביום הראשון הלכו מחוף אכזיב דרך נחל כזיב עד לבית-ספר שדה הר מירון. הם הגיעו מאוחר בערב וישנו שם. ביום השני הלכו דרך נחל עמוד עד לחוף חוקוק בכינרת. לפני צאתם השאיר אמנון בידינו העתק של רשימת הטלפונים אותה ערך. היו ברשימה כל הטלפונים של מתאמי הטיולים במשרד הביטחון, בפיקוד הצפון, בחברה להגנת הטבע, בבתי ספר שדה, ועוד ועוד. חוץ מאשר טלפון של המטכ"ל הסורי היה שם הכול... זה עורר בנו בטחון שאמנון די אחראי לעשות את מה שהוא עושה. בטיול עצמו אמנון "החזיק את החברה' קצר", ושמר על משמעת נוקשה לגבי שעות הליכה, מנוחה ושתיית מים.


אמנון לא השתתף בפעולות של "הנוער העובד" במשגב. אולם בכתה י"א, כשעל הפרק עמדה הנסיעה לפולין, התלבט אמנון בין נסיעה עם משלחת בית-הספר או עם משלחת הנוער-העובד. לבסוף, לאחר ששיתף בהתלבטויותיו גם את מיקי נבו המנהל, בחר לצאת עם הנוער-העובד, כי מצא שהתכנים שלהם מתאימים לו יותר.


אמנון קנה את מדריך הטיולים "הכול על הגב", וקרא אותו בשקיקה, כמו ספר מתח. הוא גם זכר כל פרט שכתוב בספר, כך שכשהגיע פעם לחנות "למטייל" וסיפר על כך, מיד הציעו לו לעבוד אצלם.


אמנון היה ילד צנוע, והיה צריך ללחוץ עליו שיסכים לקנות בגד חדש או כל חפץ אחר. גם בשנים הבאות, כשהיה בגרעין ובצבא, הוא השתדל להוציא מעט, לא ביקש מאיתנו כסף, ותמיד אמר שהוא לא צריך כלום.


בסוף כיתה י"ב, הנחה אמנון את טקס הסיום של בית-הספר בפארק אוסטרליה, יחד עם גל שדה. שעות אחדות לאחר תום המסיבה כבר היה בדרך עם שלושת חבריו – אמיר דלומי מעצמון, זיו רוזנברג מרקפת ונועם פישלר מיעד, ליוון. הם טיילו במשך כ-10 ימים, טיפסו על הר האולימפוס ברגל, משפת הים ועד לפסגה, ואספו חוויות. פעם התארחו אצל איזו בחורה שהכירו באוטובוס, ופעם שכרו אופנועים וניסו לטייל איתם, ניסיון שהסתיים בתאונה קלה שארעה לאמנון, ושאת הפצע שהביא איתו הביתה תרץ במפגש עם סלע בים... פעם אחרת הצליחו לאבד זה את זה, כך שלמשך יממה אחת התפצלו לשתי קבוצות. הם חזרו מהטיול בבוקרו של יום אחד בחודש יולי, ובשעה 14:00 באותו יום התייצב אמנון לבחינת בגרות מועד ב' במתמטיקה, והצליח לקבל בה 100.


לקראת גיוסו לצבא, נקבע לאמנון פרופיל נמוך עקב מחלת דם שהייתה לו בילדותו. אמנון לא ויתר והגיש ערעור, והעלה את הפרופיל ל-97. הוא קיבל זימון למבדקי טייס, ועבר מספר שלבים עד שלבסוף ויתר, כי החליט לצאת לנח"ל עם הגרעין. כמו כן היה במבדקים לסיירות, וסיים אותם באפשרות ללכת לקורס חובלים.


אמנון וחבריו הקימו את גרעין "צוריעז" של חוגי-סיירות בסוף כיתה י"ב. שם הוא הכיר את מעיין מחיפה שהייתה חברתו. הקשר שלו עם מעיין היה קשר של אהבה גדולה מאוד, ונמשך יותר משנתיים.


את שנת השרות בילה הגרעין בצפון הארץ. הם התגוררו במבנה שהועמד לרשותם בכפר הנוער "חופים" שעל חוף הים במושב בוסתן-הגליל. המבנה היה עלוב ומוזנח, וחברי הגרעין תרמו לכך לא מעט... הם קראו לו ה"מוקטעה" (כשם לשכתו של יאסר ערפאת ברמאללה). אמנון הדריך בכפר-וורדים ובראש-פינה, וכן העביר פעם בשבוע שיעור הישרדות בכתה ז' בבי"ס משגב. הוא הביא לגרעין את המחשב שלו, והיה אחראי על התקציבים. אמנון נחשב לאחד מהאנשים המובילים בגרעין, ובמחוז הצפון של חוגי הסיירות, והיה אהוב על כל חבריו. בתקופה זו החל אמנון לנגן מעט בחלילית, כי מצא שזה כלי נוח יותר לנשיאה בטיולים.


יום אחד טילפן אליו אורי ארליך, מנהל ביה"ס, וביקש את עזרתו באיתור תלמיד שברח מבית-הספר, ואשר אמנון הכיר מחוגי-סיירות. אמנון ניחש היכן הוא מסתתר – במערה ע"י עצמון – ונתן לאורי הוראות מדויקות בטלפון איך להגיע אל המחבוא. כך מצא אורי את הנער.


כשהיה עודד, אחיו הצעיר של אמנון, בכיתה ז', הוא עשה עבודת שורשים. אמנון חיפש ומצא תוכנה להכנת עץ שורשים של המשפחה, וגילה עניין רב בהשגת המידע והזנתה למחשב. לקראת בר-המצווה של עודד אירגנו לו אחיו יום משימות. אמנון נרתם למשימה במרץ. הוא הכין את דיסק הפתיחה שהיה על עודד להשמיע במחשב עם קומו בבוקר, ושבסוף השמעתו הוא מכבה לבד את המחשב. בהמשך היום תיפקד אמנון כצלם פפראצ'י. הוא הסווה את עצמו במטע של קיבוץ יזרעאל, עלה על גשר הולכי רגל בשכונת נווה-שאנן, ורדף אחרי עודד ברח' חורב באחוזה... אחר-כך נסע כנוסע סמוי ברכבת בה נסע עודד לבד לרחובות. בתחנת בנימינה היה עליהם להחליף רכבת. כאשר אנחנו טילפנו אל אמנון כדי לוודא שעודד מסתדר היטב, הערנו אותו משנת ישרים...


בסוף נובמבר 2004 החלו אמנון וחבריו את השירות הצבאי האמיתי בנח"ל, בפלוגת בני גרעינים של גדוד 50. אז נפרד הגרעין מחוגי הסיירות של הקק"ל, והצטרף ל"עמותת אלון". את הטירונות והאימון המתקדם עשו הבנים בבסיס ההדרכה בערד. לאחר הפרק הזה החלה פעילות מבצעית בשטחים ובקו התפר.


באוגוסט 2005 קיבל אמנון התקף פסיכוטי קל, ואז הפסיק את הפעילות המבצעית, והתחיל להיות מטופל אצל רופא פסיכיאטר. הוא עבר לשרת ביחידה עורפית, אולם בנובמבר קיבל שוב התקף, הפעם חזק, ואושפז למשך כ-6 שבועות בבי"ח טירת-הכרמל. במהלך האשפוז נתגלתה אצלו בעיה בבלוטה שאחראית על איזון הסידן בגוף. נראה שהבעיה הזאת היא שגרמה להתקפים הפסיכוטיים שלו. אמנון שוחרר מבית החולים, ולאחר שנדחתה בקשתו לחזור לצבא כמתנדב, הוא לא ויתר והחליט להצטרף לפרק המשימה של הגרעין – עבודה בבתי-ספר בבאר-שבע. בתקופה הזאת הוא חש עייפות, כנראה בהשפעת התרופה שקיבל. הוא הרגיש את הפער שנוצר בינו לבין חבריו, בהשוואה לתקופה שלפני מחלתו.


במוצאי שבת, 25.3.2006, התאבד אמנון בביתנו.


אמנון הוכר כחלל צה"ל.
יהי זכרו ברוך