הרצל זכריה
בן ללטיפה וסלים.
נשוי למלי.
אח לעליזה, צדוק, רבקה, זכריה, רחל, אלי, רוני.
אב לשלומי, הגר, עדי ומאור.
נולד בב' באייר תשנ"ה, 06.02.1953.
גר בחיפה, כרמיאל, אשחר.
שירת במג"ב.
נפלנפטר באופן מפתיע מדום לב ב 02.05.1995
היה בן ארבעים ושתיים במותו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין (חלקה צבאית) כרמיאל.
נולד בחיפה ב-6.2.1953, בן חמישי במשפחה ברוכת ילדים להוריו לטיפה וסלים זכריה ילידי עירק.
המשפחה התגוררה בקרית אתא וכשהיה ילד צעיר עברו לשכונת הדר בחיפה בשכונה מעורבת של ערבים ויהודים, ומשם השליטה החזקה שלו בערבית מדוברת ועסיסית.
חבורת הילדים שיחקה ברחובות השכונה, היו לו המון חברים שחלק מהם נגע בשולי החברה לעומת הרצל ואחיו ששמרו על משטר וחוק, כשההורים מקיימים חיי משפחה שומרת סדר ומשמעת. לדוגמא - בביה"ס בתקופה ההיא נהוגה היתה יד חזקה, והאמא, למרות דאגתה לילדיה, לא תמיד תמכה במורים ולא הסכימה שירביצו לילדים שלה. כשהמורים צדקו הילדים הרגישו זאת.
כנער הרצל עבד כמדריך נוער עם ילדים בעלי פיגור, ומשם, עם כל אהבתו אליהם, הוא צבר חלק גדול מסיפוריו העסיסיים ביותר.
בגיל 18 התגייס הרצל למג"ב ובראשית שרותו גוייס למג"ב סאסא, וזו הייתה תקופה של הפאדיונים כשהם שמרו על הגבולות ומחפשים מחבלים. בין פעולותיהם בתקופה הקשה הזו של פעולות איבה הם הובילו לתפיסה של אודי אדיב וחבורתו.
במסגרת שרותו בסדיר עבר הרצל קורס מכ"ים. לאחר מכן השתחרר ועבד תקופה מסויימת בבתי הזיקוק.
כאשר חזר הרצל לשרות קבע התבקש עקב מיומנותו לשמש כמדריך בבית חורון (בסיס הדרכה של מג"ב). גם שם בלטו תכונותיו המקצועיות, ומיד לאחר הדרכת מחזור אחד של טירונים התבקש על ידי הימ"מ להדריך חניכים שנבחרו למ"כים.
בשנת 1977 התחתנו מלי והרצל לאחר חברות אינטנסיבית ואוהבת ביותר. הרצל אהב את מלי אהבה ברורה וחזקה ודיבר על כך בכל עת.
בימ"מ נשאר לשרת והצטרף ליחידת הצלפים כסמל מחלקה. הרצל היה מראשית השנים הראשונות של הימ"מ שהייתה יחידה  בהתהוות, על כל המשתמע מכך - מבנים ארעיים, הווי מיוחד שהתגבש, וחברויות לכל החיים, חוויות מיוחדות במינן.
אחר כך עברו לבסיס קבע, והאהבה הגדולה של האנשים ליחידה הביאה אותם לראות במקום בית ומשפחה, גם אם החיים התנהלו שם לעיתים עם הווי של המערב הפרוע. כמשפחה עם הילד הבכור, שלומי, שהיה קטן, היינו נוסעים לסופי שבוע לשם, טיולים משותפים, ארוחות, חברויות משפחתיות שנוצרו.
גם כאשר הקפיצו את הבעלים באמצע הלילה לפעולות מיוחדות, אנחנו, הנשים שהיינו שם, הרגשנו כחלק מהמשפחה, ותמכנו אחת בשניה. דוגמה בולטת היתה חדירת המחבלים לקיבוץ "משגב-עם" והקפצה שהקפיצו את הימ"מ.
בשנת 1981 נולדה הגר, הבת השניה, והרצל עבר לשרת בצפון ועבר קורס רכזי מודיעין והצטרף לגזרת גליל מערבי בתפקיד רכז מודיעין. במסגרת זו השתתף במבצעים יחודיים כגון "זנב שועל", וצורף לצמ"מ לבדיקת ומציאת נשק בלתי חוקי. בעבודתו השוטפת התערה בידיעות מודיעיניות רבות וזקף לזכותו פתרונות רבים והבאת חשודים לדין, בעקבות תפיסות ראשי בקר, החזרות כלי נשק, תפיסות סמים, ארועים לאומניים, ופרשת רמאות המשכנתאות באחד הכפרים.
הרצל שהיה מספר סיפורים ידוע, אסף סיפורים מצחיקים ואנושיים כאחד. אחד הסיפורים המצחיקים ביותר היה תפיסת גנב הבננות בגליל המערבי:
להרצל ולשלום פולק שהיה בן זוגו כרכז נודע כי מתבצעת גניבה ממטעים בצפון והם ערכו סיורים. לפתע, הבחינו ברכב חשוד, בבדיקה שעשו נמצאו ברכב אשכולות אדירים של בננות. הרצל, בסגנון המיוחד שלו, שאל את הנהג "מה זה?" הנהג הסתכל מופתע והתפלא מאוד למצוא את האשכולות בארגז הטנדר, ושאל "איך הם הגיעו לשם? אף פעם לא ראיתי אותם, אני לא יודע איך הם הגיעו לרכב".
האנשים שמכירים את הרצל יכולים לתאר לעצמם את הרצל צוחק ומתרגז כאחת לשמע התשובה.
עוד סיפור אחד מצחיק היה על הרצל ופולק, שניהם אלרגיים לפריחת ההדרים באביב. הם הסתובבו מתוקף תפקידם בכפרים בלילות ונשמו את ריח הפריחה שגרמה להם להיות מנוזלים עם עיניים דומעות ואדומות במשך תקופת הפריחה, ומותר לציין שמיד פרחו שמועות שהם משתמשים ב"חומרים" שונים. את הרצל ופולק זה הרגיז ואח"כ זה הצחיק והפך לבדיחה מסופרת.
קוים לדמותו
הרצל היה אחד ויחיד ואין עוד כמוהו. אדם מיוחד במינו משכמו ומעלה. איש אהוב. כל אדם שהכיר אותו אהב אותו מיד, ואין זה משום שנהוג לומר דברים טובים על אדם לאחר מותו. הרצל היה ועודנו אהוב על כולם.
המשפחה הקרובה והרחבה, החברים, מאות החברים והאנשים שפגשו אותו בתחנות שונות של חייו, אהבו אותו אהבת נפש, אהבה לאדם שמקרין מיד חום ושמחה ויושר, התבוננות מציאותית בחיים כפי שהם, מישהו שידעת שאפשר לסמוך עליו, שיהיה כאן ועכשיו כשאתה צריך אותו, נכון לעזור בכל רגע ורגע.
הרצל היה בעל ואבא אוהב מסור ונאמן, איש שהמשפחה עבורו היא ערך עליון, היא הסיבה והעיקר.
הרצל הקדיש זמן איכות וכמות ככל שרק יכול היה לאשה ולילדים. הוא בנה את ביתו במו ידיו, בפטיש ומסמרים, והגינה המיוחדת שטיפח היתה אהבתו הגדולה ויצירת כפיו.
אהבת הארץ היתה טבועה בדמו. בכל אפשרות ובכל זמן היה לוקח את המשפחה והחברים ויוצא לטייל בחיק הטבע.
אהבתו ומסירותו לעבודתו במג"ב התבטאה בכל ישותו, בזמן שהקדיש בכוחות ובמרץ, בעשייה המקצועית, בתשומת הלב לפרטים המעשיים ולאנשים שאיתם עבד ואליהם התייחס בחום לבב.
אהבת הארץ באה לידי ביטוי גם באמצעות עבודתו הרחבה באזורי הארץ השונים.
תחביבים
התחביב של הרצל היה הגינה. הוא היה איש עם "אצבעות ירוקות", כל מה שנגע בו פרח וצמח -
פינה של שרכים, ומן הצד השני ציפור גן עדן פורחת, עצים ושבילים מיוחדים במינם, כשהוא ומלי מתכננים, שותלים, גוזמים ומטפחים פנינת חמד ירוקה ומרהיבה.
הרצל לא שמר אהבה זו לעצמו בלבד, אלא עסק כתחביב בהשרשות של צמחים אותם חלק באהבה לחברים ומשפחה.
תחביבו הנוסף והנלווה היה לבקר במשתלות, לחפש צמחים נדירים, אחרים, כאלו שאין למצוא בגינות אחרות, ואותם טיפח בהתמדה ואהבה.
טיולים כמו שהזכרנו, ובעיקר אהבת הארץ והנופים, היו מושרשים בליבו ובדמו. טיולי משפחות, סיפורי הארץ, פינות שונות שרק הוא הכיר.
השגיו הרבים של הרצל נבעו מחריצות וכישרון עילאי של כח אישיותו שהיו, אך בצורה מוצנעת וענווה.
בקרב חבריו ליחידה הוא נחשב בעל מוניטין ידוע כחבר בכל עת וכמייעץ מקצועי פעיל ועמוד ביסודות ההווי של הגיזרה.
בשנת 1983 נולדה עדי ז"ל. עדי היתה ילדה אהובה ומיוחדת. בשנת 1987 נהרגה עדי בתאונת דרכים, והרצל, האיש המשפחתי החם כל כך, קיבל באופן קשה ביותר את מותה של בתו.
בשנת 1988 נולדה מאור, שהכניסה אור ושמחת חיים לחייו ולחיי המשפחה כולה.
המשפה התגוררה עד אפריל 1988 בכרמיאל, ואחר כך עברה לישוב אשחר שבגוש שגב בגליל.
באותה התקופה הרצל עבר לשרת במג"ב צפון במחט"ב, בתפקיד סמב"צ וכאחראי על מבצע "זנב שועל" לאורך השנים בתאום עם קק"ל וכיבוי אש, אשר עם אנשיהם קשר קשרים אמיצים של חברות, וקשרי עבודה טובים. הרצל ראה חשיבות רבה במניעת שריפות ובפיקוח על היערות. כאיש שהטבע היה בדמו הוא נתן לעבודתו זו חשיבות עליונה.
על שרות מקצועי טוב וחבר בכל עת נבחר הרצל כשוטר מצטיין לשנת 1991.
הרצל המשיך לשרת במג"ב צפון, חיי המשפחה התנהלו על מי מנוחות, כשהרצל ומלי מטפחים את הגינה היפייפיה שאהבו, ומתכננים תוכניות לעתיד.
הרצל עמד לצאת לפנסיה מוקדמת ורקם תכניות גדולות על לימודי גינון.
בשנת 1995, ביום שלישי ב' באייר, 02.05.1995, בביתו, בעודו מתכונן לטקסים של יום הזיכרון, קיבל הרצל דום לב ונפטר באופן מפתיע מבלי שאיש מאוהביו ציפה לכך. המשפחה, החברים, האנשים שסביבו נוצרים את הרצל בליבם. בעצם ניתן לומר שהרצל לא מת אלא חי בזכרונם של האוהבים אותו, המזכירים אותו בכל עת, מספרים את סיפוריו, מתגעגעים אליו געגועים עזים וחושבים עליו.
"יהי זכרו ברוך"