עדי ברבסטר
בן לרות ושמואל.
נולד בד' בחשוון תשל"ח , 16.10.1977.
גר ביישוב הקהילתי יעד שבמועצה האזורית משגב.
שירת בחיל הנדסה.
נהרג בתאונת דרכים בג' בתשרי תשנ"ח , 04.10.1997.
היה בן עשרים בנופלו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במשגב.
בן לרות ושמואל. נולד במושב יעד ביום ד' בחשוון תשל"ח 16.10.1977, בן שני מתוך ארבעת ילדי המשפחה - אח צעיר ליאיר, אח בוגר לשתי אחיותיו הדס ורויטל.
את לימודיו החל בבית-הספר במושב יעד, שם למד עד כיתה ב' והמשיכם בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים בבית-הספר האזורי 'משגב' וסיימם בבית-הספר התיכון המקצועי 'אורט דשנים' בקריית אתא.
עדי היה בעל כשרון טכני מעולה. אהב מכוניות ומכונאות, וכבר כנער צעיר החל לעבוד במוסך בחופשות בית-הספר ובזמנו הפנוי. בעל המוסך עמד על כשרונו ועל נועם הליכותיו, והוא הפך לבן טיפוחיו. הוא היה מזוהה עם המוסך ודמות מוכרת בו. אהבתו הגדולה השנייה היתה נתונה לבעלי חיים - עדי גידל חתולים וכלבים והצטיין ברכיבה על סוסים, שטיפח באורווה שבחורשה במושב יעד. נושא נוסף שטיפח עדי היה הספורט. הוא עסק בשחייה ואף הוציא תעודת מציל.
נושאי העיסוק הרבים של עדי פתחו בפניו מעגלים חברתיים ומעגלי עניין מגוונים, אשר מילאו את חייו בתוכן. עדי התאפיין כאיש מעשה, לא הרבה במילים, אך כל נושא שעניין אותו זכה לקידום מעשי ולהתמקצעות.

עדי היה נער רגיש ואכפתי מאוד, קשוב למצוקות הזולת ויודע להגיש עזרה ותמיכה לחלשים ממנו ולבריות בעתות מצוקה.
במרס 1996 התגייס עדי לצה"ל. בקשתו להתקבל ליחידה מובחרת נדחתה, אך צה"ל נענה לבקשתו שלא לשרת במקצועו כמכונאי, אלא כלוחם בחיל קרבי, והוא גויס להנדסה קרבית. לאחר סיום המסלול החילי וקורס מש"קים, שירת עדי כמדריך ציוד מיכני הנדסי (צמ"ה) בבסיס המרכזי של חיל ההנדסה בצוקי עובדה. מפקדיו מעידים עליו כי היה חייל מסור ויסודי, שאהב את תחום עיסוקו והשקיע בו מרץ רב. הוא בלט בכושר מנהיגותו ודרש מפקודיו רמת ביצוע גבוהה. בשל רגישותו האנושית הגבוהה ויכולת ההקשבה לסובבים אותו, הפך עדי אהוד ומקובל על כולם - פקודיו, חבריו ומפקדיו.

בשבת, ג' בתשרי תשנ"ח 4.10.1997, נהרג סמל עדי בתאונת-דרכים, עת יצא מהמושב, רכוב על אופנועו האהוב. בפנייה שבמבואות המושב סטה האופנוע למסלול הנגדי והתנגש ברכב שבא ממול. בן עשרים היה בנופלו. עדי הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית- העלמין במשגב. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
לזכרו של עדי הקים אביו, שמואל, אנדרטה צנועה במקום התאונה הקטלנית. האנדרטה מורכבת ממספר אלמנטים המבטאים את הווייתו המורכבת של עדי, שנקטף לפני שהספיק לממש את ההבטחה שהיתה גלומה בו. לצד הכביש, הצופה אל נוף הגבעות של גוש משגב, נוף ילדותו של עדי, הוקם תל קטן מאבני המקום. בצידו האחד של התל ניצבת קונסטרוקציה עדינה, כמעט רוחנית, העשויה מחלקי מכוניות וצבועה בשחור. במרכזה נטוע גביע ברזל, המשמש ככד לפרחים, ומעליו תלוי גרזן שלהבו צבוע אדום. בצידו השני של התל מונחת אבן גיר מקומית, בהירה, ועליה חקוקות מילים משירו של יהודה עמיחי, 'אל מלא רחמים': "אני שמוכרח לפתור חידות, בעל כורחי יודע כי אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו".

באזכרה שנערכה ביום השנה לנפילתו כתב אחד מחבריו: "...וכל העת געגועים אליך, ילד בהיר בגופו וצלול בנפשו, שדבריו נאמרו בשתיקה ושתיקתו חזקה ממלים, שאהב את שעשה ועשה את שאהב. מין ילד כזה, שהוא עדי אמיתי לאוהביו, ואם בכל זאת נאספנו פה היום לכבודך, עדי, נדמה לי שהיית מעדיף, שנעמוד כאן בשקט ונשתוק קצת איתך."