ניצן בלדרן
בן לציפי וז'קי.
נולד בג' בשבט תשל"ח, 11.01.1978.
גר בקיבוץ לוטם במועצה האיזורית משגב.
שירת בחטיבת גולני.
נפל בקרב בלבנון בז' בכסלו תשנ"ט, 25.11.1998.
היה בן עשרים בנופלו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בלוטם.
קורות חיים נועדים לחפש עתיד. לכן אני, אימא של ניצן, לא אכתוב קורות חיים אלא אספר מעט על אחד מילדיי, זיכרונות מעשרים שנה שעברנו ביחד בעולם הזה.
ניצן נולד בבית חולים עפולה בתאריך 11.01.78.
ז'קי ואני הוריו התגוררנו זמנית בקיבוץ גבת בחבורה שהוכשרה שם להקים קיבוץ חדש ששמו לטם.
ניצן עלה עם החלוצים בתאריך 13.08.78 (לא אוסיף תאריכים מכוון שהם חסרי משמעות לחלוטין).
אפילו ציוץ של ציפור לא נשמע על הגבעה השוממה. בסוף השמירה שמענו רק את קול המואזין מהכפרים מסביב.
ניצן קיבל טיפול רפואי במרפאה בסכנין, שם חיכינו בין תושבים ערבים לא אוהדים במיוחד בזמנו.
ניצן למד צעדים ראשונים על שבילי העזים. הוא אסף מאובנים באין ספור טיולים מסביב לקיבוץ. גרנו בחדר אחד לכן את המרחב מצאנו בחוץ. מכל מקום הרגשנו כמעט כציפורים מעל בקעת סכנין סביב סביב.
ניצן ואחיו הגדול יגאל גדלו והתפתחו יחד עם עם הקיבוץ. הקמנו הכל על קרקע בתולה והילדים היו שותפים מלאים ליצירה המשותפת בעבודה ובפנאי.
היו לניצן מעט חברים ולפעמים רק לשנה אחת, מכוון שמשפחות רבות ניסו להיקלט ועזבו אחרי מספר חודשים.
ניצן ליווה את ז'קי בכל עבודות הבית והקיבוץ ולמד מגיל צעיר להסתדר עם מה שיש, לתקן ולבנות.
שלושת האחים רכשו מיומנות בכל עבודות הדרושות בחיי הישוב.
כאשר ז'קי הקים דיר עזים בלטם, ניצן היה המאושר שבילדים, ומיד גילה גישה טבעית בטיפול בחיות.
לכן אין פלא שניצן ילד של טבע.
ניצן למד קרוא וכתוב בבית הספר של קיבוץ פרוד, בית ספר שהיה לימים לבית ספר יסודי אזורי "נוף גליל".
הוא התגלה כילד חריף ונבון, סקרן וחברותי. הוא הצטיין בשעורי טבע.
הוא עבר בכיתה ז' לבית ספר משגב ושם למד עד הבגרות.
הוא גילה חוסר סבלנות כלפי הממסד, והממסד לא ידע לנצל את הפוטנציאל הטמון בו.
הוא הצליח להתקדם וללמוד למרות הכל ובזכות מספר מורים מיוחדים במינם שנתנו בו אמון ותמכו בו.
יש לו תעודת בגרות שאפשר להתגאות בה.
ניצן נהג להפגין את כוחו אך לא היה אלים. היה לו תמיד עודף אנרגיה ולפעמים נקלע למצבים לא קלים.
ניצן ילד רגיש יתר על המידה שמבקש יחס בגובה עיניים. ענת לבנה ורותי מרגלית הן שתי המורות שבמיוחד העריכו את ניצן כפי שהיה באמת: חסר סבלנות אבל נשמה רגישה עם הרבה שאיפות וחלומות.
הוא הצטיין בביולוגיה שבעצם המקצוע המועדף שלו מאז ומתמיד.
הוא למד לנגן על כלי הקשה במשך ארבע שנים ויצר קשר טוב מאוד עם המורה, רן פולסקי. שמעו את צלילי התופים בכל הישוב. באותה תקופה, היו שלושה סוסים בלטם. הוא טיפל בהם במסירות ורכב עליהם בטבעיות בלי אוכף. הוא טייל בגבעות ונחלים מסביב לקיבוץ רכוב על הסוס, שערו הארוך מתעופף ברוח.
ניצן עזר להקים את כפר הנופש הראשון בלטם (היה אז כבן 14). הוא המשיך לעבוד כל השנים באירוח כפרי בערבים וגם בשבתות. הוא גילה כאן אחריות, נתנו בו אמון מלא. הוא עבד קשה מאוד והרגיש כבעל הבית.
ניצן התנסה בהמון תחומים הן מכוח הנסיבות, הן מהתאבון האישי שלו לכל היופי של החיים.
הוא יליד הגליל, שותף לשיפור היחסים בין התושבים היהודים לבין שכנינו הערבים (בדואים ופלחים), שותף להתפתחות הישובים היהודיים במועצת משגב, שותף מלא בהקמת הקיבוץ, מכיר את כל הגבעות והוואדיות.
הוא החליט להתגייס לגולני על אף שבמשגב מעטים פנו ליחידה זו. הוא פשוט רצה "גולני", הרעות בין החיילים, הגאווה של צה"ל. היה מאוד גאה להיות גולנצ'יק. הוא ידע להשתלב במסגרת הצבאית ועל כך מעידים כל מפקדיו: מסירות, אחריות, רוח התנדבות, עזרה לזולת. ידע רגעים של קושי אך התגבר על הכל. הוא הקרין שמחת חיים שהשפיעה לטובה על כל החברים במחלקה ובפלוגה. הוא היה ותיק קשוח אך ידע לעזור לצעירים להשתלב בפלוגה.
ניצן נולד עם לטם, חגג בר מצווה עם לטם. הוא ראשון על הגבעה המדהימה ביופייה, משקיף על בתי הישוב שנראה עדיין קטן מלמעלה, משקיף על כל הגליל שבו חיי את עשרים שנותיו עלי אדמות.
ניצן ילד של הפתעות,
ילד של שמחה ואור, ילד של צחוק ויופי,
ילד של כבוד וחברות, ילד רגיש ואוהב,
ילד של חופש ומרחקים,
ילד של אדמה ואש.
הוא ידע לזהות את האנשים הנכונים. אנחנו ההורים יודעים זאת היטב מכיוון שהחברים שלו שומרים על קשר, תומכים בנו וחושבים עליו תמיד ולא נפרדים ממנו.
אנחנו ממשיכים ללוות אותו לאורך ימים.
הוקם לכבודו חדר מוזיקה בביה"ס משגב: חדר "ניצן" רועש מבוקר ועד ערב מצלילי התופים ונגינת הפסנתר.
מידי שנה בערב יום הזיכרון, מתקיים יום ספורט בבית ספר "נוף גליל".
כל יום אנחנו דואגים לעשות משהו בשבילו. לכן קורות חייו לא מסתיימים, אלא מסופר כאן רק על פרק אחד בחיי נשמה עצומה זו שגדלה וצומחת לנצח.
ציפי בלדרן, אמא של ניצן