גלעד ניב
בן לצילה וזוהר.
אח לשרון, יעל וליאור.
נולד בכ"א בסיון תשנ"ג, 10.06.1993.
גר ברקפת.
נרצח בפיגוע טרור במלון הילטון טאבה בכ"ג בתשרי תשס"ה, 07.10.2004.
היה בן אחת עשרה במותו.
הובא למנוחת עולמים בחולון.
גילעד, בן צילה וזוהר, נולד ברקפת שבגליל בכ"א בסיון תשנ"ג (10.06.1993). פרח יפה, בן אחרי שתי אחיותיו התאומות שרון ויעל, שהביא אושר גדול. כשהיה בן שמונה נולד אחיו ליאור.
ילד יפהפה היה גילעדי, בלונדיני מנומש ותכול עיניים. גם כשגדל יופיו היה מדהים. גדל והיה לשובב גדול, מלא שמחת חיים ותאוות ידע. הוא רצה לבלוע את כל העולם מהר ומיד. בית הספר והשיעורים היו בזבוז זמן בעבורו, אבל המחשב, תנועת הנוער (העובד והלומד) והחברים - אלו היו העיקר, וכמובן החוגים.
גילעדי למד בבית הספר במשגב. אחרי הלימודים היה משחק במחשב ככל שיכול היה, או צופה בטלוויזיה, נפגש עם חברים, ובמיוחד אהב את הפעילויות החברתיות בלילות עד השעות המאוחרות. הוא אהב חברה והיה תמיד חבר נאמן וטוב לב. בגלל המרחק בין הישובים, מקובל מאוד היה שחברים נשארו ללון אצלו או להיפך, ואימא צילה הייתה מארחת למופת את כל החברים.
לגילעדי היה צי שלם של אופניים, גלגיליות, קורקינט וסקייטבורד, והוא היה "טס" תוך פעלולים שונים בכל הישוב. בקיר החיצוני של הבית התקינו לו סל, וכך כל חבריו היו מגיעים ומשתוללים במשחק כדורסל.
גילעדי היה ילד מנומס ועדין, החברים והשכנים זוכרים אותו כמי שתמיד אומר את מילות הנימוס ובעדינות יתרה, היה טוב לב מאין כמוהו ולא יכול היה לראות סבל או אכזריות. אהב חיות וריחם עליהן, ובמיוחד דאג לחתולים, שהיו בני בית בבית המשפחה. הוא היה ילד חולמני, בדומה לסבו זקנו. הדרך מבית הספר הביתה הייתה יכולה להימשך כחצי שעה (במקום רבע שעה בפועל) מפני שהיה חולם בהקיץ, ומחשבותיו ודמיונו שוטטו לאין סוף. ייתכן שראה פרח יפה, או איזו לטאה, והתמהמה, וכך הלך לאיטו ונהנה.
ילד ברוך-כישרונות ופעלתן היה, מנוי בחוג ג'ודו וקרטה, בחוג שחיה, כדורגל, כדורסל, והחשוב מכל - החוג להחלקה אמנותית על הקרח במעלות. בנוסף היה עתיד להצטרף ללהקת המחול של משגב כמו שאר בני משפחתו. תחביב נוסף היה הסקי. אביו רצה שגילעדי ידע לגלוש, והחל מגיל שבע היה לוקח אותו לחרמון כשהתאפשר, לפעמים גם על חשבון העבודה שלו והלימודים של בנו. וכך, כמה פעמים בשנה גילעדי היה מבלה יום שלם בחרמון עם מורה פרטי, ובמשך שעות ארוכות היה לומד וגולש, והגיע ממש לשלמות.
בילויים נוספים שלו היו צפייה במשחקי הכדורגל של הפועל ת"א בבלומפילד, לשם היה מגיע מפעם לפעם עם אביו, וכן היה שחקן שחמט ושחקן קלפים מעולה. גילעדי גם נהנה לאסוף אוספים שונים, כמו בולים, אבנים ועוד.
בכל שבת הייתה המשפחה יוצאת לטיולים בואדיות ובהרים שבגליל ובגולן. בחופשות הקיץ נהגה המשפחה כולה לנסוע לחופשות קצרות לאירופה. בכל הטיולים דאגו לבלות בגני הלונה פרק ובמקומות השעשועים לילדים, תמיד נסעו בכבישים צדדיים כדי לראות את הנופים המרהיבים. בימי חייו הקצרים הספיק גילעדי להיות פעמיים בארה"ב ולבקר בדיסנילנד 15 ימים, זאת בנוסף על היורו-דיסני, שם היה 4 ימים.
גילעדי אהב מתכוני אוכל מיוחדים, ותמיד ביקש שיכינו לו את המאכלים שאהב. ילד מאיר עיניים ואהוב, שהיה מביא אור ושמחה לכל מקום אליו הגיע. כמובן שהיה אהוב הבנות, והיו שקראו לו "נסיך החלומות". אימא צילה טיפחה אותו והלבישה אותו בבגדים היפים ביותר, ואפילו הסכימה שיעשה עגיל באוזנו. הוא אהב להתפנק, אהב שילטפו אותו שעות ואהב שיקריאו לו סיפורים לפני השינה.
גילעדי סבל מאוד ממחלת סטרידור קשה, אך זה לא הפריע לפעילויותיו. הוא היה סקרן ותאב ידע, במיוחד על תולדות המשפחה על ענפיה השונים, על אורח החיים לפני 100 שנה ויותר וגם על ענייני החלל והאסטרונומיה, הדברים ריתקו אותו. סיפורים על מסעות רחוקים לארצות מוזרות היו ממש מלהיבים אותו ומסעירים את דמיונו.
ההורים בנו למענו את עליית הגג היפה, וגילעדי הספיק להדביק על הדלת דף נייר ועליו כתוב: "החדר של גילעד - הכניסה להורים אסורה בהחלט".
בשנת 2004, אחרי שנים שסירבה להגיע לסיני מאז נסיגת ישראל, הצליח זוהר ניב לשכנע את צילה רעייתו לנסוע לטאבה, והמשפחה יצאה לנופש בסוכות.
במוצאי שמחת תורה, כ"ג בתשרי תשס"ה (07.10.2004), סמוך לשעה עשר, פוצץ מחבל-מתאבד מכונית תופת בכניסה למלון "הילטון טאבה". בפיגוע נהרס חלק גדול מהמלון, ונפגעו אורחים ועובדים רבים. 31 אנשים נהרגו במקום, ביניהם תשעה ישראלים. צילה והבנים גילעד וליאור נהרגו במקום.
כשעה וחצי אחרי הפיגוע פוצץ מחבל מכונית תופת בראס א-שטן שבסיני, שם נהרגו עוד שלושה ישראלים.
ביום האסון בילתה משפחת ניב את כל היום באילת, ארוחת ערב אכלו ב"רפי נלסון" ובשעה 21:30 בערב עלו לחדרים כדי לנוח מעט, להתלבש ולרדת להופעה בלובי המלון. ההורים, גילעד וליאור נכנסו לחדרם מס' 902 ושרון ויעל לחדרן מס' 904. צילה וגילעדי שכבו למראשות המיטה ונחו, וזוהר וליאור ישבו למרגלות המיטה כשזוהר רוכס את נעלי ליאור. בעת הפיגוע נפל זוהר 9 קומות ונפצע, ליאור נשמט ונפל לקומה 3 שם נמצא ביום שבת ע"י המחלצים כשהוא שרוף לחלוטין. צילה וגילעד נהרגו בסקילה ונמצאו בקומת המרתף ביום ראשון בערב - אחרוני ההרוגים שנמצאו.
הבנות שרון ויעל היו בחדרן בעת הפיגוע, הן לא נפגעו וחולצו רק כעבור שעות אחדות.
גילעדי היה בן 11 במותו. הותיר אב ושתי אחיות, סבים וסבתות. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון, לצד אימו ואחיו.
"כל כך קיוינו שחייו יהיו כשמו: גיל-עד", כתבה הסבתא סלי שרון, "אבל זה הפך לגלעד, ונסיך החלומות נשאר נסיך בחלומותינו, ללא נחמה.
נכדי היקר, אני מבקשת את סליחתך שלפעמים לא נעניתי לבקשותיך, אנא סלח לי - לו הייתי מתה במקומך, אהובי. הגעגועים לחבק אותך מעבירים אותי על דעתי.
אין לי ספק שהיום אתה המלאך הטוב ביותר והיפה ביותר בגן העדן, שם אתה נמצא עם אחיך הקטן ליאור ועם אימא צילה".